אביהו סופר – מתחברים למען הבנים

מכל הכותרות המכאיבות על החטופים, תפסה אותי הקריאה של רחל פרנקל, לבנה: "נפתלי, אבא, אמא ואחים שלך אוהבים אותך עד אין קץ ועם ישראל הופך עולמות בשביל להחזיר אותך הביתה". יכולתי להרגיש איך היא מבטאת במשפט הזה, את הרוח הכללית ששורה בינינו בימים האלה.

בשבוע האחרון אנחנו באמת מוכיחים שאנחנו יודעים להיות "אחים לעת צרה". השאלה האם אנחנו יודעים להיות אחים רק לעת צרה? ומה הדבר שיכול יעזור לנו להפוך לאחים גם בחיי היומיום, ללא קשר להבדלי ההשקפות והתפיסות השונות שאנחנו מחזיקים בהם. ויכול להיות, שאם נדע להיות אחים מסוג כזה, אז גם הצרות שלנו יראו אחרת לגמרי, ואולי אפילו ייעלמו.